בישראל, גם הבית צריך לפתח חוסן שיפוץ בית בישראל לעולם אינו רק עניין של אסתטיקה. שיפוץ מוצלח חייב להתמודד עם אורח חיים, אקלים, ביטחון, מבנה משפחתי, צרכי אחסון, מגבלות בניה, תקציב ונוחות לטווח ארוך. זו הסיבה שעיצוב מגורים ישראלי דורש גישה עניינית מאוד. כי בית יפה לא מספיק. הוא חייב גם להסב חוסן. ממ"ד הוא חלק מהבית, לא מחשבה משנית בבתים ישראליים, הממ"ד — מרחב מוגן דירתי — לפעמים נתפס כמכשול עיצובי: יש לו דלת כבדה, חלון טכני, דרישות מבניות מחמירות ופרופורציות משלו. אבל להתעלם מהמ

מעבר לבית קטן יותר מוגדר בדרך כלל כהחלטת נדל"ן. בפועל, לרוב מדובר בהחלטה זהותית. מעבר לבית קטן יותר מתואר לעיתים קרובות כהחלטה פרקטית. פחות מקום. פחות תחזוקה. מיקום טוב יותר. דירה נוחה יותר. בית שמתאים לפרק הבא בחיים. אבל במציאות, המעבר הוא לא רק לשם הפרקטיות. עבור אנשים רבים, זה אומר לעזוב בית משפחתי מלא בזיכרונות של שנים. שולחן האוכל שבו מתקיימים החגים. חדר השינה שהיה שייך פעם לילד. היצירות שנאספו במשך עשרות שנים. הספרים, החפצים, הרהיטים וההרגלים היומיומיים שעיצבו בשקט את ח

עיצוב מונגש לא צריך להיראות כמו בית אבות לנגישות יש בעיית מיתוג. רבים שומעים את המילה ומיד מדמיינים חדרי אמבטיה בבית חולים, מוטות מתכת, רמפות, חללים רחבים וריקים, ובית שמרגיש מעוצב סביב מגבלה ולא סביב חיים. אבל נגישות טובה לא חייבת להיראות מוסדית. למעשה, הנגישות הטובה ביותר, רוב הזמן, היא כמעט בלתי נראית. זה מה שאני קוראת לו נגישות סמויה: בחירות עיצוביות שהופכות את הבית לבטוח, קליל ונוח יותר מבלי לפגוע באלגנטיות, חום או סגנון אישי. מדוע נגישות נסתרת חשובה רבים מבעלי הבית ממתי